קטגוריה: כללי

√ השיניים הם חלק חשוב מהשלד, אולם בשונה מאברים בגוף כמו עיניים, עור ואוזניים, הגלויים לעין, השיניים נסתרות בחלל הפה, לכן, אם בעל החיים אינו נבדק באופן שגרתי, הבעלים מבחינים בבעיה רק בשלבים מאוד מתקדמים של דלקת חניכיים, כאשר נוצר בחלל הפה ריח חריף וניכר, חוסר תיאבון כתוצאה מכאבים עזים.

√ דלקות חניכיים בכלבים וחתולים, בדומה לבני אדם, נגרמות ע״י חיידקים בחלל הפה ויוצרים הצטברות שכבת אבנית על השיניים שחודרת מתחת לחניכיים ולשורשי השן המחוזקים ע״י סיבים לעצם הלסת.

תהליך זה גורם לכאבים, דימום וריח רע ובהמשך לאובדן השן ולהתפוררות עצם הלסת בסביבת השן.

הטיפול בשיניים מתבצע בשני מישורים:
√ החל מגיל צעיר באמצעות צחצוח יומי או לפחות 3-4 פעמים בשבוע במשחה יעודית לכלבים וחתולים.

√ במישור הטיפולי, כאשר יש דלקת או בעיות אחרות, הסרת האבנית מתבצעת בהרדמה כללית.

√ בשום מקרה אין להשאיר כלב או חתול ברכב חונה!
√ לוודא גישה חופשית ובלתי מוגבלת למי שתיה נקיים וטריים.
√ יש להשאיר את בעל החיים בבית במשך שעות היום החמות במזגן ולהוציא לטיולים בשעות הבוקר או הערב הנוחים יותר.
√ בזמן הטיול יש להיות מודעים לחום הנפלט ממשטחי האספלט והמדרכות כדי למנוע כוויות בכריות הרגלים
√ במקרה של סימנים או חשד למכת חום כגון מצוקה נשימתית או אפיסת כוחות, יש לפנות לטיפול וטרינרי מידי.
√ תספורות לא בהכרח עוזרות לגוף הכלב להתקרר, שכן הפרווה משמשת כשכבת בידוד ומגינה על העור.

כמו כן הכלב והחתול אינם מקררים את גופם כבני האדם בהזעה אלא רק דרך הפה.

במידה והחלטתם לספר את הכלב, יש לדאוג שהתספורת לא תהיה קצרה מידי ותחשוף את העור לשמש וטפילים.

בכלבים מסופרים יש להקפיד כרגיל על טחפול מניעת פרעושים וקרציות בחומרים איכותיים ובטוחים.

√ פעילות הנחשים בעונת הקיץ בשיאה והסיכויים לחשיפה ולהכשה גדלים.
√ במקרה של הכשה או חשד להכשה יש לשמור על בעל החיים רגוע ולהגיע לטיפול מידי.
√ בבית קרקע יש לוודא שאין בחצר מקומות מסתור כמו מחסנים נטושים, חפצים ומשטחים.
√ רוב הכלבים נהנים בים. השעות המומלצות הם בבוקר ואחר הצהרים ולא בשיא החום.

יש להביא כמות נוספת של מי שתיה וקערה ולהקפיד להציע לכלב לשתות בתדירות גבוהה.
לוודא שהלכב אינו שותה מי ים ולמנוע אכילת חול.

יש למנוע מגע ומשחק עם מדוזות.

בסיום יש לרחוץ את הכלב היטב ולהשתמש בשמפו איכותי לכלבים.

כללי הבטיחות שאנו נוקטים עם ילדינו צריכים להישמר גם עם הכלבים.

אסור בשום אופן להשאיר את הלב לבדו ברכב חונה, אפילו לא לשניה, מפאת סכנת המוות ממכת חום. בעת נסיעה הכלב צריך להיות מאובטח, בכדי של יפריע לנהג או יפגע בזמן שהרכב מבצע עצירה פתאומית, במיוחד אם לכלב יש נטיה לדלג ולקפוץ ממקום למקום.

במקרים האלה יש לשקול כלוב או ריתמה.

יש להקפיד שפנים הרכב יהיה קריר ומאוורר ולנסוע עם מזגן.

במידה ופותחים חלונות, אסור שהפתח יאפשר לכלב לקפוץ החוצה בזמן נסיעה או שראש הכלב יהיה בחוץ ויקבל מכה מעצמים או גופים זרים, שעלולים לפצוע את העיניים, הראש והפה.

הנסיעה ברכב אינה התנסות טבעית עבור הכלב, ישנם כלבים הנוסעים במכונית ללא בעיות, ואחרים סובלים מהקאות ותופעות לוואי הנובעים מחרדה לרעש ולתנועות, כגון הראות, רעידות ועצבנות.

בדרך כלל גורים רגישים יותר, כתוצאה מתעלות האוזן שאינן מפותחות במלואן, כאשר הכלב מתבגר התסמינים ובמיוחד ההקאות, פוחתים.

להלן מספר פעולות שניתן לנקוט בכדי לשפר את חוויית הנסיעה:
להרגיל את הכלב מגיל צעיר לרכב √ לחשוף אותו לישיבה ברכב בנוכחותכם √ להפעיל את המנוע ולתת חטיף כתגובה להתנהגות הרצויה √ נסו למצוא מקום קרוב הדורש נסיעה קצרה שהכלב אוהב להימצא בו, כמו גינת כלבים, בית של חברים או כלבים אחרים המיודדים איתו.

√ בהמשך רצוי להגדיל את טווח הנסיעה, מיקום הכלב עם הפנים לכיוון הנסיעה מאפשר לכלב להתמצא ולהתרגל יותר בקלות לנסיעה.

√ יש אפשרות אילוף ובניית תכנית אישית ומותאמת במיוחד לכלב שלכם.

הטיפול בחתול הוא פשוט והחתול יהיה בריא ושמח אם נשמור על מספר כללים בסיסיים:

עדיף לגדל את החתול בתוך הבית על מנת להימנע מהסכנות האורבות בחוץ (כגון כלי רכב, רעלים וסכנות אחרות).

מתן מזון איכותי בכמות נכונה בהתאם לגיל ולרמת פעילות, כדי לשמור על משקל אידיאלי, מתן מים באופן חופשי, הקפדה על ארגז צרכים נקי עם מצע חול איכותי, משחקים וצעצועים, טיפול בפרווה במיוחד בגזעים בעלי פרווה ארוכה שנוטה ליצור קשרים.

מניעת גישה לחפצים מסוכנים וחומרים רעילים.

טיפול וטרינר שוטף הכולל חיסון ותילוע, מניעת פרעושים וקרציות, עיקור וסירוס ובדיקה רפואית באופן שוטף.

הכרה של מנהגי החתול הקבועים שלכם וכן היכרות עם סימנים העלולים להעיד על בעיה רפואית בכדי לאפשר טיפול מוצלח כבר בשלב המוקדם של הבעיה.

יתרה מכך, גם אצל חיות המחמד שלנו יש השלכות בריאותיות שליליות עקב תופה זו.
בין היתר נמצא כי תוחלת חייהם של הכלבים והחתולים הסובלים מהשמנת יתר, קצרה בשנתיים וחצי בממוצע בבעלי חיים שמשקלם תקין.

בארה״ב סקרים מהשנים האחרונות אומדים את תופעה ב-35-45 אחוזים מכלל אוכלוסיית הכלבים והחתולים המבקרים במרפאות הווטרינריות.
לכן הוחלט לשים דגש בהתייחסות ובמודעות לנושא, כחלק מהבדיקה הרפואית.

התופעות הבריאותיות של השמנה עלולות להתבטא בדלקות פרקים, סכרת, בעיות נשימתיות, בעיות בכבד ובמידה ונדרש – סיכון גם בהרדמה כללית.

הטיפול בבעיה הוא אינדיבידואלי ונובע עקב שוני גנטי, גזע, גיל, מטבוליזם, בעיות בריאותיות, אורח חיים ועוד.

תולעת הפארק מועברת לכלב ע״י חיפושית הזבל, אותה הכלב אוכל.

המחלה עלולה לגרום למוות בשלבים מתקדמים.

הסימנים העיקריים למחלה הם הקאות ופליטות, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, חולשה, ריור, צליעה, ייתכנו גם תסמינים נוספים.

מניעת המחלה היא הטיפול הכי אפקטיבי.

כאשר המחלה מאובחנת בשלבים מתקדמים, הטיפול מסובך וממושך יותר עם סיכויים פחותים להחלמה.

טיפול מונע: זריקה אחת ל-3 חודשים וכן הקפדה שהכלב אינו אוכל צואה וחיפושיות זבל.

בגזעים מסויימים כגון קולי כלבי רועים ואחרים, יש סיכוי לרגישות תרופתית לטיפול המונע, בגזעים אלו נעשית בדיקת דם, במידה והבדיקה חיובית בוחרים בטיפול מונע שונה.

מחזור החיים מתחיל הפרעוש הבוגר מטיל ביצים הבוקעים לזחל ההופך לגולם וממנו בוקע שוב פרעוש בוגר.
בעין רגילה ניתן לראות בבירור רק את הפרעוש הבוגר.

נקודות המפתח בהבנת הטיפול והדברת הפרעושים, למרות העובדה שהפרעוש הבוגר נצמד לגופה של חיית המחמד וניזון מהדם של בעל החיים כדי לייצר ביצים רבוצת, השלבים האחרים במחזור החיים (ביצה, זחל, גולם) אינם מתקיימים על גוף הכלב או החתול, אלא בסביבתו – בבית או החצר.

ביצי הפרעוש נמצאים בעיקר במקומות המרבץ של הכלב ומתוכם בוקע כעבור 10 ימים זחל, הזחל מסתתר בשטיחים והספות עד שהופך לגולם, שלב הגולם יכול להמשך עד 6 חודשים והוא הכי עמיד לטיפול והדברה, מהגולם בוקע פרעוש המגיע לפרוור ולעור של חיית המחמד.

במרוצת השנים השתפרה יכולת הטיפול והמניעה, בזכות הבנת ביולוגיה ומחזור החיים של הפרעושים.

כתוצאה מכך פותחו מגוון תכשירים ודרכי פעולה אפקטיביים.
בכדי להגיע לרמת טיפול ומניעה נאותים, יש להתאים לכל חיית מחמד את סוג התכשיר והקפיד על טיפול גם בסביבה.

ברחבי העולם מתים בכל שנה עשרות אלפי אנשים ממחלת הכלבת ומיליוני אנשים ברחבי העולם מקבלים חיסון לכלבת.

בישראל, נכון לשנה זו, השירותים הווטרינריים מאבחנים בממוצע 1-2 מקרים כל חודש.

המחלה מועברת ע״י בעלי חיים לא מחוסנים, חיות בר שועלים, זאבים, תנים, גיריות ונמיות, כלבים ויונקים אחרים שמעבירים את המחלה ומדביקים יונקים אחרים.

וירוס זה מועבר בעת נשיכה או מגע עם רוק של בעל חיים נגוע בכלבת, לאחר מכן הוירוס חודר לגוף, נודד במשך שבועות וחודשים, מגיע למערכת העצבים והמוח מתבסס שם וגורם לתסמינים עצביים ואחרים ובסופו של דבר למוות.